אלה שלא רוצים להיות במקומות אליהם כולם הולכים, או כבר נמצאים, מוזמנים לבקר בחלקו הצפוני של האי, המתקרא "קפריסין התורכית". אזור זה נוצר בעקבות פלישת הצבא התורכי לאי ב-1974 (על ידיו הוא מוחזק עד היום), שבעקבותיה חולק האי לשני חלקים: יווני ותורכי. כעת, לאחר 30 שנה שבהן היה האזור מבודד למדי וכמעט מנותק לחלוטין מהעולם החיצון שאינו תורכיה, הוא נפתח לתיירות, ומושך אליו תיירים רבים החפצים לבקר בכפרים שבהם הזמן עמד מלכת, בחופי ים בתוליים ובערים עתיקות שהשתמרו היטב. זהו עולם הולך ונעלם, ההולך להיות, ללא ספק, הדבר הבא על מפת התיירות באגן הים התיכון. אך גם עכשיו, כל עוד שומר האזור על צביונו הנקי והלא מקולקל, הוא שווה בהחלט ביקור.

לאחרונה נפתחו מספר מעברי גבול בין שני חלקי האי. לרבים זכורה בוודאי פמגוסטה, ונציה של המזרח התיכון, שנחשבה עד חלוקת האי לעיר התיירות הגדולה והחשובה ביותר באי. כיום זוהי חוויה בלתי נשכחת לעמוד על קו החוף, ולהשקיף מבעד לגדר המקיפה אותה, על "עיר הרפאים" (עד 1974 התגוררו כאן 200,000 קפריסאים-יוונים). העיר העתיקה והעתיקות של סלמיס, מהמעניינים ומהחשובים בכל קפריסין, נגישים ופתוחים לביקורים.

עיר הנמל קריניה לרגלי הרי הפנטאטיקלוס ("5 אצבעות"), היא ללא ספק פנינת תיירות הנחשבת ליפה בערי קפריסין, אם לא בים התיכון כולו, והנה אתר הכרחי לכל מבקר באי. אם לרבים היא תזכיר את אנטליה שבתורכיה, אין זה פלא מכיוון שאנטליה נמצאת במרחק של 70 ק“מ בלבד על החוף התורכי.