אלה שלא רוצים להיות במקומות אליהם כולם הולכים, או כבר נמצאים, מוזמנים לבקר בחלקו הצפוני של האי, הנקרא "קפריסין התורכית". אזור זה נוצר בעקבות פלישת הצבא התורכי לאי ב-1974 (על ידיו הוא מוחזק עד היום), שבעקבותיה חולק האי לשני חלקים: יווני ותורכי. כעת, לאחר 30 שנה שבהן היה האזור מבודד למדי וכמעט מנותק לחלוטין מהעולם החיצון שאינו תורכיה, הוא נפתח לתיירות, ומושך אליו תיירים רבים החפצים לבקר בכפרים שבהם הזמן עמד מלכת, בחופי ים בתוליים ובערים עתיקות שהשתמרו היטב. זהו עולם הולך ונעלם, ההולך להיות, ללא ספק, הדבר הבא על מפת התיירות באגן הים התיכון. אך גם עכשיו, כל עוד שומר האזור על צביונו הנקי והלא מקולקל, הוא שווה בהחלט ביקור.
אומנם, אין זה מקום ממוסחר ומתוייר למכביר, אך המסתורין האופף את המקום הופך אותו ליעד תיירותי אניגמאטי ומרתק. גם החופים היפהפיים של האזור מציבים את קפריסין התורכית בשורה אחת עם כל יעדי הנופש המובילים בקפריסין. עובדת היותה של קפריסין התורכית עד לפני זמן לא רב חסומה בפני תיירות הפכה אותה לסוד הכמוס ביותר באי. עם פתיחת שעריה במאי 2004 תשתיות התיירות החלו לפרוח ומלונות מפוארים, חדשים ונוצצים צצו כמו פטריות לאחר הגשם.
האתרים המרכזיים באזור זה הם ללא ספק פמגוסטה, קירניה, מחוז הקרפס וניקוסיה. לרבים זכורה בוודאי פמגוסטה, ונציה של המזרח התיכון, שנחשבה עד חלוקת האי לעיר התיירות הגדולה והחשובה ביותר באי. כיום זוהי חוויה בלתי נשכחת לעמוד על קו החוף, ולהשקיף מבעד לגדר המקיפה אותה, על "עיר הרפאים". הטיול בעיר רפאים אמיתית הוא חוויה סוריאליסטית, בייחוד אם חושבים על עברה של העיר כעיר מרכזית שהיוותה מרכז עסקים שוקק חיים.